ויען. מתחלה פסק מן מאמריו למען ישיב לו דבר מה וכאשר עמד ולא ענה השיב לו עוד:
הרוב. היא בה״א השאלה כי שאל לו האם אתה הרב עם שדי קבל מוסר מדבריו הלא המתווכח עם אלוה ראוי לו לענות תשובתו ומה זה תשתוק:
הן קלותי. הנה הכרתי בעצמי שאני קל מאד ולא למדתי חכמה לדעת שהכל בא בהשגחה ומה זה הדבר אשר אשיב לך כי אין בפי מענה ולזה שמתי ידי אל פי ולא דברתי מאומה כאשר פסקת ממאמריך:
אחת דברתי. כאומר הנה האחת אשר דברתי בראשית אמרי לקרוא תגר על אשר מסרת הכל ביד המערכה הנה דברתי אז אבל עתה לא אשיב עוד על דבריך להחזיק מאמרי כי עתה רואה אני שלא מסרת ביד המערכה אבל הכל בידיך: ושתים. אבל שתי השאלות אשר שאלתי לומר אם הכל בא בהשגחה מדוע א״כ יבוא הרע על הצדיק וטוב על הרשע הנה עם כי עדיין לא אדע תשובה עליהם עכ״ז לא אוסיף עוד לשאול כי יראתי להרהר אחריך:
אזר נא וגו׳. הוא ענין זריזות כי החגור במתניו הוא מזורז: אשאלך. אני אשאלך ואתה הודיעני תשובה עליהם והשאלה היא אשר שאל ואם זרוע וגו׳ תמשוך לויתן וגו׳ וכדומה אמר שישיב לו אם מודה הוא להדברים האלה:
האף. חזר להשיבו גם על זאת ואמר לו וכי גם משפטי תפר וכאומר הלא זה קשה מהראשונה כי תחשוב שמשפטי בטל על כי לא אשיב לאיש כגמולו: תרשיעני. ר״ל תרשיע משפטי בעבור כי תחשב אותך לצדיק כי על רשע וטוב לו אין מקום לתמוה כ״כ כי מי יודע מטמונו של חבירו הצדיק הוא אם רשע אבל עיקר תמיהתו היה על צדיק ורע לו ובעבור עצמו יתמה כי חשב עצמו לצדיק והיה מעונה מאד ואמר לו המקום וכי בעבור מחשבתך תרשיע משפטי:
ואם זרוע. כי הנה האדם עשוי הוא בצלם אלהים וכאשר ימצא שלם בעצמו שלא ינטה נטיה מה מדרך ה׳ הנה כחו רב מאד וימשול בכל דבר ואף בצבא השמים וכענין שנאמר שמש בגבעון דום וכו׳ וידום השמש וכו׳ ולא היה כיום וכו׳ לשמוע ה׳ בקול איש (יהושע י) ולזה אמר לו איך תחזיק עצמך לצדיק וכי אם יש לך כח הזרוע כמו האל למשול בכל דבר וכי תרעם כמוהו בקול לגזור מה על צבא השמים כאשר יאות לצדיק שלום ואמיתי:
עדה נא. כאומר נסה עתה לבחון הדבר וקשוט עצמך בגאון ובגובה והלבש עצמך בהוד והדר לעשות מעשים נפלאים:
הפץ. פזר עברת אפך וכעסך על רשעי עם לענשם ברוח שפתיך וראה בל גאה והשפילהו ר״ל תן עיניך בו והשפילהו כאשר ראוי ויאות לצדיק שלם:
ראה וגו׳. הוא כפל ענין במ״ש: והדוך. במאמר פיך הדוך את הרשעים במקומם:
טמנם. את כולם יחד טמנם בעפר וחבוש את פניהם במקום טמון ונסתר ר״ל גזור עליהם שפלות והכנעה וכתישה ותראה אם תתקיים גזרתך:
וגם אני אודך. כאשר תהיה בהמעלה ההיא אשר זכות ימינך תושיע לך להיות לך כח הזרוע הזאת הנה גם אני אודך לומר עליך שצדיק גמור אתה אבל עתה הואיל ולא כן הוא מה לי במה שאתה לבדך תשבח עצמך לצדיק:
הנה נא בהמות. כאומר כי אם היית צדיק גמור באמת לא היה קצרה ידי מלשלם גמול אם אמנם עשיתי בריות נפלאות כאלה אשר אין מי יעמוד למולם ומי א״כ יעמוד למולי למחות בידי מלשלם גמול והנה האחת היא הבהמה אשר בראתי בשבעת ימי בראשית והנה עתה עודנה עמך ולא מת: חציר. עם כי רבים ימיו לא בא בפיו בשר טריפה מעולם כי יאכל עשב השדה כבקר:
הנה נא כחו וגו׳. כאומר עם כי לא למד לטרוף טרף ולא נודע א״כ כחו בפועל מ״מ הכח שמורה אצלו במתניו והוא בעל כח בעצם: ואונו וגו׳. וכחו בטבור בטנו והוא כפל ענין במ״ש:
יחפוץ. ימהר להניע זנבו אשר הוא כמו אילן ארז בגדול ובעובי: גידי פחדיו. גידי ביציו המה עבים כאלו היו ענפי אילן:
אפיקי נחושה. יש להם חוזק הנחושת: גרמיו. עצמיו כדבר עב וכבד של ברזל והוא כפל ענין במ״ש:
הוא ראשית. ר״ל אותו ברא ראשון לבהמות: העושו. לרב חזקו אין מי יוכל לו רק ה׳ אשר עשהו הוא בעצמו יגיש אליו חרבו להכותו נפש:
כי בול. כי ההרים נושאים ומצמיחים לו יבול למאכלו ומצויה היא לו ולזה הוא רב כח כי לא יחסר לחמו ועם כל רב כחו ישחקו כל חית השדה במקומו ולא יטרוף מי מהם להחרידם משם:
תחת. כאלו אמר התחת ותחסר ה״א התימה בדבר המובן וכמוהו רבים ור״ל וכי ישכב תחת צאלים הלא לרב גדלו אין צאלים בעולם לסכך עליו ובהשגחתי יתקיים מבלי צל להגן עליו בחמה מפני החמה: בסתר וגו׳. ר״ל וכי ישכב בסתר קנה או בסתר גומא הגדל בבצה:
יסכוהו. וכי יסכהו צאלים אשר המה ראוים להיות צללו לפי גדלו הלא אין בעולם צל הראוי לכסותו: יסבהו. וכי יסבבו אותו ערבי נחל לעשות עליו צל מפני החמה הלא כמוהם כאין וכפל הדבר רבות פעמים במ״ש המורה על גודל המניעה:
הן יעשוק. בא בדרך השאלה לומר הנה מושכו כולו אל פיו כאלו עשקו: ולא יחפוז. עם כי לא ימהר לשתות בחפזון וא״כ נמשך עודו המים במשך זמן השתיה מ״מ שותה את כולו ואף הנמשך בזמן השתיה: יבטח. בוטח הוא בעצמו אשר יוכל למשוך אל פיו כל מי הירדן:
בעיניו. את כל הירדן יקח אל פיו עד המעינות מקום נביעתו שהוא נובע ממערת פמייס: במוקשים. בכדי לשתות הכל ישפיל פיו עד קרקעית הירדן וינקוב אפו בהמוקשים אשר בירדן כאבנים וכדומה כי יפגע בהם באפו והוא מדרך הפלגה וגוזמא וענין מליצה:
תמשוך. כאלו אמר התמשוך ותחסר ה״א התימה בדבר המובן ובא עתה לספר מפלאות גבורת הלויתן ואמר לו וכי תמשוך את הלויתן מן המים בחכה כאשר ימשכו יתר הדגים: ובחבל תשקיע לשונו. הוא הפוך וכאלו אמר וחבל תשקיע בלשונו וכן ותשם בפוך עיניה (מ״ב ט) ומשפטו ותשם פוך בעיניה ור״ל וכי תשים את החבל תוך עומק לשונו למשכו אחריך:
התשים. וכי תשים אגמון באפו וכי תנקוב לחיו בחוח כדרך אשר יעשו ליתר הדגים לצודם כי לרב כחו לא יועיל תחבולה אף זרוע עם גבורה:
הירבה. וכי ירבה לך תחנונים ודברים רכים בכדי לעזבו לנפשו וכאומר הלא א״א לצודו ואיך יחנן אליך לעזבו:
היכרות. וכי יכרות עמך ברית שתקחנו לעבד עולם ותשלחו בברית זה:
התשחק. וכי תלעיג בו כאשר תלעיג בצפור אשר תתן לפניו גרעיני תבואה אל הפח והוא יורד בה לאכול ונלכד שם וזהו השחוק שעם הצפור אשר ירמהו לרדת אל הפח ואמר וכי גם את הלויתן תוכל לצוד בתחבולה כזאת: ותקשרנו. וכי תקשור אותו לבל יברח ותמסור אותו לנערותיך לשחק בו כאשר יעשו בצפור קטן:
יכרו. וכי חוברי חבר יצדוהו בקסמים שבידם ויכרו ממנו כרה גדולה וסעודה חשובה או האם יחצוהו לחלקים בין הסוחרים אשר יקנוהו מידם:
התמלא. ואף אם תצודו וכי תכרות בסכינים את עורו להפשיטו מעליו הלא עורו קשה עד מאד ואין לחתכו בסכין: ובצלצל. וכי תשקיע את ראשו בכלי העשוי להשקיע בו ראש הדג ולצודו בזה:
שים עליו כפיך. בחון נא ושים עליו כפיך לאחוז בו והן ידעתי כי לא תוסף עוד לזכור מלחמה למולו כי מה מאד ירעיש למולך ותרעד ממנו והוא ענין מליצה:
